ולמה זה לא עצלנות, גם אם זה מרגיש ככה.
את יודעת בדיוק מה צריך לקרות. המשימה כתובה, לפעמים כבר שבועות. את יכולה להסביר אותה למישהו אחר בלי להתבלבל, שלב אחרי שלב. ואז מגיע הרגע לעשות אותה, ושום דבר לא זז.
מישהו אומר "רק תתארגני", וזה הכי לא עוזר ממה שאפשר לשמוע, כי הארגון כבר קיים. הרשימה מסודרת. הידע שם. מה שחסר הוא לא תוכנית, הוא הצעד מהתוכנית לתנועה.
זה לא אופי. זו לא עצלנות, וזו לא בעיית מוטיבציה שתיפתר ברצון חזק יותר. זה פער ידוע ומתועד, ויש לו שם.
תפקוד ניהולי (executive function) הוא שם כולל לקבוצת יכולות מוחיות שמפעילות, מארגנות ומנהלות את כל שאר הפעולות: להתחיל משימה, להחזיק אותה בזיכרון בזמן שעובדים עליה, לנהל זמן, ולהירגע מרגש כדי להמשיך כשמשהו מתסכל. אלה לא "כוח רצון". זו תשתית נפרדת מהידע עצמו.
לפי שני המודלים המובילים במחקר על ADHD, של ראסל בארקלי ושל תום בראון, התפקוד הניהולי מתפרק למספר אשכולות: לארגן ולתעדף משימות, להתחיל בהן, להחזיק מיקוד ולהחליף בין משימות, לנהל רמת עוררות ומאמץ, לנהל תסכול ורגש, ולהשתמש בזיכרון עבודה. אצל אנשים עם ADHD נפגעים בדרך כלל כמה אשכולות בבת אחת, וזה מה שמסביר למה "לדעת מה לעשות" ו"להתחיל לעשות אותו" יכולים להיות שני דברים נפרדים לגמרי אצל אותו אדם, באותו רגע.
על המקור והמגבלות שלו: זה סיכום של שני מודלים קליניים ממחקר על ADHD, לא כלי אבחון בפני עצמו, ולא כל מי שמרגיש את הפער הזה עומד בהכרח בקריטריונים לאבחון. CHADD, Executive Function Skills.
כי זה פונה לחלק שכבר עובד. הרשימה, התוכנית, ה"מה צריך לקרות" כל אלה כבר שם. העצה מניחה שהבעיה היא חוסר מידע, וכשהיא חוטאת לאבחנה הנכונה היא גם משאירה אותך עם תחושה שהכשל הוא אישי. "אם הייתי רק מתאמצת יותר."
בפועל מה שקורה הוא שהמשימה דורשת הפעלה (להתחיל, ברגע הזה, בלי שהרגע הזה מורגש כ"הרגע הנכון"), והחלק במוח שאחראי על ההפעלה הזאת הוא בדיוק החלק שנפגע. זה דומה לרצות לרוץ עם ברך פגועה. הכוונה שם, הרגליים שם, אבל המפרק שמחבר ביניהם לא נושא את העומס כרגע.
תרגיל של 10 דקות, לנסות היום
בחרי משימה אחת שתקועה כבר כמה ימים, לא הגדולה בהן, אחת שרגילה להישאר "לדעת שצריך" בלי "לעשות".
אם גם הצעד של "פחות משתי דקות" מרגיש גדול מדי, פרקי אותו עוד. אין צעד קטן מדי כדי להתחיל איתו.
התרגיל הזה לא בודק אם את "יכולה להתארגן". הוא בודק מה קורה כשההפעלה מצומצמת כל כך שהיא לא צריכה לחכות למוטיבציה, רק לטיימר.
ADHD לא גרם לך לא לדעת מה לעשות.
הוא גרם לפער בין לדעת לבין להתחיל להיות הבעיה האמיתית.
מחקר על אימון ADHD (לא תרופה, לא טיפול, אימון מעשי) מראה שמה שעוזר הוא לא עוד ידע על מה צריך לעשות, אלא שלושה דברים ששום רשימה לא נותנת בעצמה: תרגום מטרה מעורפלת לצעד קונקרטי אחד, מעקב קבוע וחוזר שלא תלוי בזיכרון שלך לבדו, ומישהו שעוזר לזהות בזמן אמת מה בדיוק עוצר, לא רק מה "אמור" לקרות. אצל סטודנטים שעברו אימון אישי נמצא שיפור בתפקוד הניהולי, בניהול זמן ובתחושת המסוגלות, לא רק בתוצאה הסופית.
על המקור והמגבלות שלו: המחקר על אימון ADHD עדיין מצומצם יחסית ומבוסס בעיקר על סטודנטים ומבוגרים, אבל התוצאות עקביות בין המחקרים הקיימים. אימון אינו תחליף לאבחון, לטיפול תרופתי או לטיפול פסיכולוגי כשהם נדרשים. CHADD, Coaching.
אני עובדת עם אנשים שהמוח שלהם עובד אחרת, כולל ADHD, ובונה את הקצב, הפורמט והכלים סביב האופן שבו המוח שלך באמת עובד, במקום לצפות שתתאימי את עצמך לשיטה שנבנתה למוח אחר. זה לא טיפול ולא אבחון. זו עבודה מעשית על אותו פער בין לדעת לבין לעשות, עם מישהי שמחזיקה את התהליך בזמן אמת ולא מסתפקת ברשימה טובה יותר.
נדבר 30 דקות, בלי תשלום ובלי התחייבות, ונראה אם זה מתאים. פרטים מלאים בעמוד ליווי אישי אחד על אחד.
ב-ADHD הידע עצמו בדרך כלל לא הבעיה. הבעיה היא בתפקוד הניהולי, קבוצת היכולות שמתרגמת כוונה לפעולה: להתחיל, להחזיק מיקוד, לנהל זמן ולהירגע מרגש כדי להמשיך. אפשר לדעת בדיוק מה צריך לעשות ועדיין לא להצליח להתחיל בו.
לא. אימון אינו אבחון ואינו תחליף לטיפול רפואי או פסיכולוגי. הוא עובד על צעדים מעשיים, פירוק מטרה למשימות קטנות ומעקב קבוע, בדרך כלל לצד אבחון וטיפול קיימים ולא במקומם.
לא. אני עובדת גם עם אנשים בלי אבחון רשמי שמזהים את עצמם בדפוסים האלה. אם משהו באבחון עצמו מעניין אותך, זו שיחה שכדאי לקיים עם איש מקצוע מתאים, ואפשר לעשות את שתי הדרכים יחד.
רשימה היא כלי חיצוני. אימון עובד גם על הרגע שבו הרשימה כבר קיימת ועדיין לא קורה שום דבר: מה עוצר, איזה חלק מהמשימה בעצם מפחיד או מציף, ואיזו גרסה קטנה ממנה אפשר להתחיל ממנה דווקא היום.
מעדיפה וואטסאפ? תכתבי לי ישירות