על המשיכה למי שלא זמין רגשית, ומה לעשות בשעות שאחרי הדייט.
הדייט היה טוב. ממש טוב. ועכשיו עברו עשרים שעות בלי הודעה.
הבטן מתהפכת. את בודקת את הטלפון בלי לשים לב שאת בודקת. הראש מנסח הודעה, מוחק, מנסח שוב. ומשהו בך, משהו שקשה להודות בו, דווקא נדלק יותר עכשיו מאשר באמצע הערב.
ואם במקביל יש מישהו אחר, שכותב בזמן, ששואל איך עבר עלייך היום, שאומר מה הוא מרגיש, משהו בו מרגיש לך קצת שטוח. נחמד, אבל בלי ניצוץ.
אם זה מוכר לך, את לא שבורה ואת לא "בוחרת לא נכון". יש לזה הסבר, ויש מה לעשות איתו.
בשפה של תאוריית ההיקשרות, מי שלמדה בילדות שאהבה מגיעה לפעמים ולא תמיד, בלי אפשרות לחזות מתי, פיתחה מערכת שמגיבה חזק מאוד לחוסר ודאות. כשמישהו זמין לסירוגין, המערכת הזאת נדלקת: דופק מהיר, ריכוז מלא, מחשבות שחוזרות. זה מרגיש כמו משיכה עזה. לפעמים זה בעיקר אזעקה.
ומי שזמין באופן יציב לא מדליק את האזעקה הזאת בכלל. ולכן, בהתחלה, הוא יכול להרגיש פחות. לא כי הוא פחות מתאים, אלא כי הגוף שלך לא רגיל שאהבה מגיעה בלי מאמץ.
לפעמים מה שמרגיש כמו ניצוץ
הוא הגוף שמזהה סכנה מוכרת.
יש עוד גורם שכדאי להכיר. צוות חוקרים מאוניברסיטת טורונטו בהובלת סטפני ספילמן בדק ב-2013 מה קורה לאנשים שחוששים מאוד להישאר לבד. מי שהפחד הזה חזק אצלו נטה להישאר בקשרים פחות מספקים, ולגלות עניין רומנטי באנשים פחות קשובים ופחות מגיבים אליו. בדייטים מהירים הוא היה פחות בררן. והממצא המעניין: זה החזיק גם אחרי שהחוקרים הביאו בחשבון את דפוס ההיקשרות החרד. כלומר הפחד מלהיות לבד הוא גורם בפני עצמו.
על המקור והמגבלות שלו: סדרת מחקרים עם משתתפים מצפון אמריקה, רובם מבוססים על שאלונים ועל תרחישים, וחלק אחד על דייטים מהירים אמיתיים. הם מראים קשר, לא מוכיחים שהפחד הוא הסיבה. ולא נמצאו הבדלים בין נשים לגברים. Spielmann et al. (2013), Settling for less out of fear of being single, Journal of Personality and Social Psychology (באנגלית).
וזה חשוב כי זה מזיז את השאלה. לא "מה לא בסדר בטעם שלי", אלא "ממה אני מפחדת כשאני נשארת עם מישהו שלא באמת שם".
זו כנראה אזעקה ולא חיבור, אם את מבלה יותר זמן בפענוח שלו מאשר בהנאה ממנו. אם אחרי מפגש את מותשת ולא מלאה. אם את מקטינה את עצמך כדי לא להבריח אותו. ואם החברות שלך שומעות ממך יותר על מה שהוא לא עשה מאשר על מה שהיה טוב.
זה כנראה חיבור אמיתי, גם אם הוא שקט, אם את יכולה להיות עייפה או עצובה לידו בלי לשחק. אם אחרי מפגש יש לך יותר כוח, לא פחות. ואם את לא צריכה לנחש איפה את עומדת.
ושני הצדדים אמיתיים: לא כל מי שמתרחק הוא נמנע שצריך סבלנות, ולא כל מי שזמין הוא בהכרח בשבילך. המטרה היא לא לפסול אף אחד, אלא לדעת מה הגוף שלך באמת מגיב אליו.
כלי לשעות שאחרי הדייט
לרגע שבו ההודעה לא מגיעה, והיד כבר על הטלפון.
מתי לעצור ולבקש עזרה: אם ההמתנה להודעה משבשת שינה, אוכל או עבודה במשך ימים, או שאת מוצאת את עצמך חוזרת שוב ושוב לאותו סוג של קשר שפוגע בך.
בליווי אישי אנחנו לא מנתחות אותו. אנחנו מסתכלות על מה שקורה בגוף שלך ברגעים האלה: לפני דייט, אחרי דייט, כשההודעה לא מגיעה. משם אפשר להתחיל לבחור, ולא רק להגיב. בזום מכל מקום בעולם, ופנים אל פנים באזור ליסבון וסינטרה. פרטים בעמוד ליווי אישי.
לרוב כי הגוף למד מוקדם שאהבה מגיעה לסירוגין, וחוסר ודאות מדליק אצלו מערכת שמרגישה כמו משיכה חזקה. גם פחד מלהישאר לבד קשור במחקר לעניין באנשים פחות קשובים. זה דפוס שאפשר לשנות, לא גזירה.
לא. "משעמם" ו"בטוח" הם לא אותו דבר. לפעמים מה שמרגיש משעמם בהתחלה הוא פשוט היעדר אזעקה, ומשיכה עמוקה יכולה לגדול לאט. אבל אם אין שום עניין גם אחרי כמה מפגשים, זה מידע לגיטימי.
תובנה מגיעה מהר, שינוי בגוף לוקח זמן. הסימן הראשון שמשהו זז הוא בדרך כלל שאת מזהה את האזעקה בזמן אמת, עוד לפני שאת פועלת לפיה.
או לקבוע שיחת היכרות של 30 דקות, בלי לחץ.
להמשיך לקרוא: מה הגוף יודע בדייט שהראש עוד לא · להיות לבד בלי לחכות · דפוסי היקשרות · כל המאמרים