על זוגיות שמשרתת משהו גדול משניכם, גם כשאתם לא מאמינים באותו דבר.
אתם יושבים אחרי עוד ריב. הכתפיים עדיין גבוהות, הנשימה קצרה, ושניכם מחכים שהשני יזוז ראשון.
ובתוך הרגע הזה יש שאלה אחת שכמעט אף זוג לא שואל: מה אם הזוגיות הזאת היא לא רק שלכם?
לא במובן שמישהו מבחוץ שופט אתכם. במובן שהקשר הוא חלק ממשהו גדול יותר. אפשר לקרוא לזה אלוהים, הבריאה, החיים, השלם, או לא לקרוא לזה בכלל. ומשהו בגוף משתנה כשנזכרים בזה: הלסת משתחררת קצת, הנשימה יורדת לבטן, ופתאום יש עוד מקום בחדר.
רוב הזוגות מנהלים את הקשר כמו עסקה בין שני אנשים: הצרכים שלי, הצרכים שלך, ומי מוותר. זה הגיוני, וזה גם שוחק. כי כשיש רק שני צדדים, כל מחלוקת הופכת לשאלה מי מנצח.
לעבוד עם אלוהים והבריאה בקשר זוגי פירושו להכניס שלישי לחדר. לא כשופט, אלא כשדה שאתם עומדים בתוכו. השאלה משתנה מ"מי צודק" ל"מה החיים מבקשים כאן מאיתנו". זו לא שאלה מנומסת יותר. זו שאלה שמזיזה את שניכם לאותו צד של השולחן.
זה לא דורש דת, ולא דורש ששניכם תאמינו באותו דבר. זה דורש רק נכונות להניח שהקשר הוא יותר מסכום הצרכים של שני האנשים שבו.
הפסיכולוגים אנט מהוני וקנת פרגמנט מאוניברסיטת בולינג גרין בארצות הברית חוקרים כבר יותר מעשרים שנה את מה שהם קוראים לו קידוש של הקשר: זוגות שרואים בזוגיות שלהם משהו בעל ערך עליון, משמעות ותכלית שחורגים מהם. המחקר הראשון שלהם בנושא פורסם ב-1999. בסדרת מחקרים מאוחרת יותר, שליוותה זוגות במעבר להורות, תפיסה כזו הייתה קשורה לשביעות רצון גבוהה יותר מהקשר ולתקשורת טובה יותר בזמן מחלוקת.
והפרט שהכי מעניין אותי: הם בנו גם גרסה לא דתית של המדד. כלומר אפשר לחוות את הקשר כמקודש בלי להאמין באלוהים מסוים. מה שנמדד הוא החוויה, לא האמונה.
על המקור והמגבלות שלו: רוב הזוגות במחקרים האלה היו זוגות נשואים הטרוסקסואליים מהמערב התיכון בארצות הברית, וחלק גדול מהמדידה מבוסס על דיווח עצמי. הסיכום של צוות המחקר לא קובע שהקשר סיבתי, כלומר זה לא מוכיח שראיית הקשר כמקודש היא מה שמשפר אותו. Bowling Green State University, Sanctification of Marriage or Relationship (באנגלית).
בריב: לפני שממשיכים, עצירה של שלוש נשימות ושאלה אחת בשקט: מה הקשר הזה צריך עכשיו? לא מה אני צריכה, לא מה הוא צריך. לפעמים התשובה מפתיעה את שניכם.
בשגרה: רגע קטן של הודיה משותפת. על האוכל, על היום, על זה שמצאתם אחד את השנייה בעולם כל כך גדול. זה נשמע פשוט מדי, וזה בדיוק העניין. הגוף לומד מחזרה, לא מהחלטה.
במעברים: מעבר דירה, הריון, אובדן, פרידה מעבודה. אלה הרגעים שבהם שאלת "מה אני מרוויחה מזה" כבר לא מחזיקה, ושאלת "מה החיים מבקשים מאיתנו עכשיו" פותחת דרך.
כשיש רק שניים, מישהו צריך לנצח.
כשיש שלישי, אפשר לשרת ביחד.
זה עוזר במיוחד לזוגות שתקועים במאבק כוח, שכל מחלוקת אצלם הופכת לשאלה של כבוד. לזוגות במעבר גדול. ולמי שמרגישים שהקשר "עובד" אבל משהו בו התרוקן ממשמעות.
זה עלול להזיק כשהרוחניות הופכת למקום מסתור. הסימנים: "זה רצון האל" נאמר כדי לא להתמודד עם פגיעה אמיתית. אחד מכם משתמש בשפה רוחנית כדי לסגור דיון ("אתה פשוט לא מספיק מחובר"). או שאחד מכם מרגיש שהוא צריך להאמין במשהו כדי להיות שווה בקשר. במצבים האלה השלישי בחדר הפך לנשק, ולא לשדה.
ואם רק אחד מכם מאמין? זה מצב נפוץ, ולא מכשול. השפה יכולה להיות שונה לכל אחד: היא אומרת אלוהים, הוא אומר הטבע או "מה שגדול מאיתנו". מה שחשוב הוא לא המילה, אלא החוויה המשותפת שיש משהו שאתם משרתים יחד.
תרגול של חמש דקות: השאלה לשלישי
פעם בשבוע, בזמן רגוע. לא בתוך ריב.
מתי לעצור: אם אחד מכם מרגיש שהתרגול נכפה עליו, או שהשאלה הופכת לדרך לבקר את השני, עוצרים. התרגול שייך לשניכם או לאף אחד.
אני מלווה זוגות דרך גוף, נשימה ושיחה, ולפעמים דרך טקס פשוט שאתם בונים יחד. אני לא מביאה דוקטרינה ולא אבקש מאף אחד להאמין במשהו. אני עוזרת לכם למצוא את השפה שלכם לשלישי בחדר, ולשים לב מתי הוא באמת שם. בזום מכל מקום בעולם, ופנים אל פנים באזור ליסבון וסינטרה. פרטים בעמודים אימון זוגי וליווי רוחני.
לא. אפשר לחוות את הקשר כחלק ממשהו גדול יותר בלי דת ובלי אמונה מסוימת. מחקרים על קידוש של הקשר אפילו בנו מדד לא דתי לחוויה הזאת. מה שחשוב הוא החוויה המשותפת, לא המילה.
מוצאים שפה שמתאימה לשניכם. אחד אומר אלוהים, השני אומר החיים או הטבע. התרגול עובד כל עוד אף אחד לא נדרש לוותר על מה שהוא, ואף אחד לא משתמש באמונה כדי לנצח בוויכוח.
זה יכול להיות, ולכן חשוב לזהות את זה. רוחניות שמחליפה שיחה על פגיעה, או שמשמשת לסגור דיון, היא מסתור. רוחניות שמחזירה את שניכם לאותו צד של השולחן ומאפשרת את השיחה הקשה, היא משאב.
לא. זה אימון וליווי, לא טיפול פסיכולוגי ולא מסגרת דתית. אני עובדת עם אנשים מכל רקע, מאמינים ולא מאמינים, ובכל מבנה קשר.
או לקבוע שיחת היכרות של 30 דקות, בלי לחץ.
להמשיך לקרוא: למה אתם רבים על אותו דבר כבר שנתיים · הוא נראה רגוע. הגוף שלו לא. · טקסים · כל המאמרים