כשהמשרד מרגיש בטוח יותר מהסלון, ומה זה עושה לזוגיות.
השעה שבע וחצי. אתה יכול ללכת הביתה. ואתה פותח עוד מייל.
לא כי הוא דחוף. כי בעבודה אתה יודע מה לעשות. יש בעיה, יש פתרון, יש תוצאה. ובבית מחכה שיחה שאתה לא יודע איך לנהל, או שקט שאתה לא יודע איך לשבור. הכתפיים מתכווצות כשאתה חושב על הדלת.
זה לא הופך אותך לבעל או לאבא רע. זה הופך אותך לאדם שמצא מקום שבו הוא מרגיש מסוגל.
ב-2009 החוקרים ארנולד בקר, אוונג'ליה דמרוטי ורונלד בורק בדקו 168 זוגות שבהם שני בני הזוג עובדים. הם מצאו שעבודה כפייתית הייתה קשורה ליותר התנגשות בין העבודה למשפחה, ודרך ההתנגשות הזו לפחות תמיכה בבן או בת הזוג. ובני זוג שקיבלו פחות תמיכה דיווחו על פחות שביעות רצון מהקשר.
על המקור והמגבלות שלו: 168 זוגות, מדידה בנקודת זמן אחת, כך שזה מראה קשר ולא מוכיח סיבה. "עבודה כפייתית" במחקר היא דפוס של עבודה מוגזמת ותחושת דחף לעבוד, לא סתם שעות רבות. Bakker, Demerouti & Burke (2009), Journal of Occupational Health Psychology (באנגלית).
לא כל עבודה מרובה היא בריחה. יש תקופות של השקה, של חוב, של בנייה. ההבדל הוא לא בכמות השעות, אלא במה שהן עושות בשבילך.
זו כנראה תקופה עמוסה אם יש לה סוף ברור, אם אתה מחכה לחזור הביתה, ואם כשאתה בבית אתה באמת שם. זה כנראה מסתור אם אתה מרגיש הקלה כשיש סיבה להישאר, אם בבית אתה עדיין בטלפון, ואם השיחות שאתה דוחה הן תמיד אותן שיחות.
לפעמים העבודה היא לא הבעיה.
היא המקום שבו מסתתרים ממנה.
תרגיל: עשרים הדקות שאחרי הדלת
שבועיים. המטרה היא לא לעבוד פחות, אלא להגיע הביתה באמת.
מתי לבקש עזרה: אם אתה לא מצליח להפסיק לעבוד גם כשאתה רוצה, אם הגוף מתחיל לשלם (שינה, לחץ דם, כאבים), או אם הבית הפך למקום שאתה מפחד ממנו.
אני עובדת עם גברים, מייסדים וזוגות על הקו שבין העבודה לבית: מה גורם לבית להרגיש קשה, ואיך להגיע אליו בלי השריון. בזום מכל מקום בעולם, ופנים אל פנים באזור ליסבון וסינטרה. פרטים בעמודים ליווי אישי ואימון זוגי.
לא לפי השעות אלא לפי הדחף. אם אתה מרגיש אשם כשאתה לא עובד, אם אתה ממשיך לעבוד גם כשאין צורך, ואם הבית מרגיש כמו משהו שצריך לשרוד, שווה לעצור ולבדוק.
מחקר על זוגות שבהם שני בני הזוג עובדים מצא שעבודה כפייתית קשורה ליותר התנגשות בין עבודה למשפחה, לפחות תמיכה בבן הזוג, ולפחות שביעות רצון מהקשר אצל בן הזוג.
אז חשוב לומר את זה בקול, עם תאריך סיום, ולשמור על זמן קטן אבל מלא בבית. עשרים דקות של נוכחות אמיתית שוות יותר משלוש שעות בחצי ראש.
או לקבוע שיחת היכרות של 30 דקות, בלי לחץ.
להמשיך לקרוא: הצלחתי, ועדיין ריק · הוא נראה רגוע. הגוף שלו לא. · כל המאמרים